סלקום ישראל בע"מ נ' פדידה

החלטה

לפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע תובענה לסכום כסף קצוב, ובקשת התנגדות.

המבקש נחקר על תצהירו, והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

המבקש טוען כי לא התקשר עם המשיבה מעולם וכי החתימה המופיעה על הסכמים שצורפו לכתב התביעה , חתימתו זויפה בהם על ידי בנו רונן.

לטענת המבקש החוב אינו שלו, בגין חוזים שלו חתם עליהם ולא ידע על קיומם.

המבקש טוען כי התביעה נמסרה לו כחודש ימים כקודם שהוגשו הבקשות על ידו, לטענת המבקש ביקש לקבל מהמשיבה העתק מסמכים וחוזים , אולם נענה בלך ושוב , ובכל מיני התחמקויות, ועל כן פנה באמצעות עו"ד למשיבה לקבלת החוזים, ולאחר קבלתם הוגשו הבקשות וזאת לאחר שחלף המועד להגשת ההתנגדות.

בא כוח המשיבה, טען בסיכומיו כי ההתנגדות הוגשה באיחור וללא טעם מיוחד ועל כן הטעם עתר לסילוקה שלה בקשה על הסף, וכן ביקש לדחותה בהעדר הגנה ולו לכאורה בפני התביעה.

למבקש בוצעה מסירה של אזהרה יחד עם כתב התביעה ביום 22/8/10, הבקשות להארכת מועד וההתנגדות הוגשו ביום 14/11/10.

כאמור חלפו למעלה מ שלושים ימים לאחר תום פגרת קיץ של בית המשפט, כך שהבקשת ההתנגדות הוגשה באיחור, הטעם המיוחד הנטען על ידי המבקש לאיחור הינו כי המתין לאחר משלוח מכתב בא כוחו לקבלת העתק חוזה ההתקשרות עם המשיבה.

לבית המשפט הוגש במסגרת הדיון היום העתק המכתב ששלח בא כוחו, אשר סומן מש/1.

המכתב הינו מתאריך 14/12/09, היינו טרם שהוגשה התובענה נשוא הדיון, אשר הוגשה ביום 1/7/10 כך שאין כל קשר למכתב שנשלח על ידי בא כוח המבקש, וזאת במענה מכתב דרישה קודם ששלח בא כוח המשיבה וזאת עוד טרם הגשת התובענה.

על כן ההמתנה הנטענת על ידי המבקשת לקבלת החוזים הינה קודמת בזמן להגשת התביעה ואינה קשורה במניעה כלשהיא להגשת ההתנגדות במועד.

יתרה מזו, לכתב התביעה עצמו צורפו העתקי חוזים אשר על בסיסים הוגשה התב יעה, ודי באלה על מנתשהמבקש יוכל לערוך הגנתו, ועל כן אין בטעם זה להוות טעם כל שהוא להארכת מועד כל שכן טעם מיוחד.

אף לגופו של עניין, אני סבור כי טענת הזיוף הנטענת הינה טענה קלושה שכן די בעיון במכתב ששלח בא כוח המבקש מש/1, (ראה בסעיף 2 למכתב), בו מציין בא כוח המבקש כי אכן היה בידי מרשו היינו המבקש , מכשיר טלפון אצל המשיבה וכי מודה הוא כי מכשיר זה הועבר על ידי המבקש לשימושו של בנו רונן, ולטענתו באותו מכתב המשיבה החתימה את שניהם באותו מעמד על העברת התחייבויות על שם הבן, כאשר באותו מכתב מצוין בסעיף 2 כי עד לאותו מועד הסדיר המבקש כל התשלומים ועד הטלפון.

גירסה זו של המבקש כפי העולה ממכתב בא כוחו עומדת בסתירה מוחלטת לגרסה שנטענה בבקשתו לפיה חתימתו על הסכמים זוייפה, וכי מעולם לא היה מנוי אצל המשיבה וכי לא שולמו על ידו תשלומים כלשהם עבור קו טלפון האמור.

מהאמור במכתב מש/1 עולה כי בא כוח המבקש הודה למעשה כי המבקש היה מנוי אצל המשיבה, התקשר עימה בחוזה, וכי לטענתו הועברה התחייבותו זו לבנו רונן.

טענה זו לא מצאה כל ביטוי בתצהירו של המבקש, כאשר המבקש בחר בגרסה שונה וחדשה, לפיה לא התקשר עם המשיבה מעולם בקשר לקו, וכי הקו הינו קו של בנו מלכתחילה, כאשר ההתקשרות בוצעה עם המשיבה באמצעות בנו אשר זייף חתימתו.

לנוכח הסתירות האמורות והודאתו של בא כוחו של המבקש כפי העולה ממכתב מש/1 לפיה המבקש היה מלכתחילה מנוי אצל המשיבה בקשר לקו הנדון, אזי שגרסתו של המבקש לענין הזיוף נסתרת על פניה ודינה להדחות.

על כן אני מורה על דחיית ההתנגדות והבקשה להארכת המועד.

אני מחייב את המבקש/ת בהוצאות הדיון בסך של 1,500 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק.